יום חמישי, 15 באוקטובר 2009
יום רביעי, 16 בספטמבר 2009
פרק א' - החיים בגולה
סבא מספר שכשהתחילה מלחמת העולם השנייה הוא היה בן שנתיים והגרמנים סילקו אותו ואת משפחתו לאזור הנקרא טרנסניסטריה השייך לאוקרניה .
הביקור באו הגרמנים ואספו את כל היהודים באזור לכיכר המרכזית ( מול ביתי ), כשבני ביתי ממשיך סבא : " במהלך המלחמה נדדנו ממקום למקום ולמעלה ממחצית ממשפחתי ניספתה . יום אחד ביקרתי את לבדי אצל דודתי ובזמן הבחינו בכך מייד עלו לעלית הגג והציצו דרך והם פתאום ראו אותי ואת דודתי והיו משוכנים שבאיזה שהוא שלב הגרמנים יתחילו לירות , ואז דודי יצא מהבית והשתחל דרך קהל האנשים לקח אותי וברח , בסופו של דבר דודתי ניצלה מפני שהגרמנים לא ירו ."
בזמן נידודהם של משפחת סבי הצטרף אביו שלמה לצבא הרוסי וסבא נשאר לבד עם אימו ואחיו הגדול אהרון .
סבא מספר : " בסוף המלחמה הגענו לבוקרשט עיר הבירה של רומניה ושם למדתי מכיתה א' עד כיתה ד' . מכיוון שאבי היה בצבא הרוסי קיבלנו דירה טובה , ואבי קיבל עבודה טובה .
בשנת 1947 החלה נטייה לעלות ארצה , אבל אבי לא יכל להגיש בקשה לעלות לארץ מכיוון שהיה קצין בצבא הרוסי ולעלות ארצה היה נחשב כבגידה . "
אחיו הגדול של סבא אהרון היה בתקופה זאת בן 16 ולמרות גילו הצעיר החליט שהוא יעלה לארץ . אהרון עלה ארצה עם חברים של הוריו של סבי .
ממשיך סבי : " לאחר שנתיים הגיש אבי בקשה לעלות ארצה , במשך שנה חיינו בפחד שיתפסו אותנו מהצבא הרוסי . אבל לאחר שנה קיבלנו את אישורי העלייה לארץ , ארזנו מעט מזוודות והעברנו אותם בסתר לחברים של הוריי שגם הם עלו ארצה .
"השנים הראשונות בארץ היו קשות " מספר סבי , וממשיך " לא היה לנו הרבה כסף ומצבו כלכלית לא היה טוב , חגיגת הבר מצווה שלי הסתכמה בעלייה לתורה ובמסיבה צנועה עם מעט מאוד חברים . "
יום שלישי, 15 בספטמבר 2009
פרק ב' - העלייה ארצה
כאשר הגיעה סבא ארצה הוא אינו ידע את השפה העיברית וכתוצאה מכך היה לו קשה בלימודים ובכל .
סבא מספר לי שהוא השקיעה מאמצים רבים בלימודים , וכתוצאה מכך הוא קפץ מכיתה ד' לכיתה ו' ומכיתה ו' לכיתה ח' .
סבא ממשיך : " במהלך התיכון הצטרפתי לחוג גדנ"ע אוויר , שם למדתי לבנות טיסנים , למדתי שם גם בקורס מפקדי כיתה תעופתיים , בקורס דאייה וחשוב מכל עברתי קורס טייס שכולל טיסה לבד על מטוס "פיפר" .
בתיכון הכרתי את חברתי הראשונה ביאנקה (ברכה) גולדברג שכיום היא אישתי (
ברכה ברגר ) שנינו התחתנו לקראת סוף שירותי הצבאי .בצבא התגייסתי לחייל השיריון בתפקיד מפקד הטנק .
והשתתפתי בארבע מלחמות ישראל .
מלחמת סיני - בשנת 1956
מלחמת ששת הימים - בשנת 1967
מלחמת ההתשה - בשנת 1970
מלחמת יום כיפור - בשנת 1973
בסוף שירותי הצבאי התחלתי לעבוד ב"תעשייה אווירית" , תוך כדי עבודתי השתתפתי בקורסים רבים ובעיקר בתחום הננדסת - יצור , ובתחום הניהול שכלל קורס למנהלים בכירים באוניברסטת תל-אביב . בין השאר עברתי קורס להדרכת טיולים בחו"ל ובעבודה זאת עבדתי כמה שנים . כיום אני בפנסציה . "
יום שני, 14 בספטמבר 2009
פרק ג - השנתיים האחרונות בחיי סבא
*** פרק זה נכתב בזמן השבעה על סבא ***
הוידיאו הזה הוא וידיאו שצולם כארבע חודשים לפני מותו של סבי, אמנם הוידיאו קצר אך הוא בעל ערך רגשי גדול מאוד עבורי
צ'רנוביץ - העיר בה התגורר סבא
צ'רנוביץ היא עיר מודרנית ובה מבנים בעלי אדריכלות נאה, פסלי אנדרטות, פארקים ירוקים וכיכרות רבות.
במקור הייתה בצ'רנוביץ אוכלוסייה יהודית גדולה. בערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-50,000 יהודים, יותר משליש מאוכלוסיית העיר. רבים מהם הגיעו לצ'רנוביץ בתקופת המשטר האוסטרי, הסובלני יחסית למשטרים באזורים הסמוכים. מעניין במיוחד לגלות שורת מגיני דוד - אות להערכה שרחש האדריכל לרב המקומי, בראש אחד ממגדלי האוניברסיטה המפוארת של העיר, אשר שימש במקור למגוריהארכיבישוף הנוצרי. האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת מאוד:חסידים, מתנגדים ורפורמים, משכילים, מתבוללים, ציוניים ואנטי-ציוניים. היהודים בצ'רנוביץ דיברו בשפה המבוססת על הגרמנית הווינאית, בתוספת מילים וביטויים ביידיש וברותנית. ב-1908 נערכה בעיר ועידת הסופרים היהודים של שפת היידיש ביוזמת נתן בירנבאום.העיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה במהלך מלחמת העולם השנייה, ואחר כך בעת שהותר ליהודי ברית המועצות לשעבר להגר לישראל ולעולם המערבי. כיום חיים בעיר כ-5,000 יהודים בלבד. עשרות בתי כנסת שקקו חיים בצ'רנוביץ בתקופת הזוהר שלה; כיום, אפילו בית הכנסת המרכזי משמש בית קולנוע.